"עדן נגעה בכל כך הרבה אנשים עם המעשה ההרואי שלה"

למעלה משבעה חודשים עברו מאז היום הנורא בו נהרגה סרן עדן נימרי ב-7 באוקטובר בקרב במוצב בנחל עוז. עדן, בת 22 במותה, היתה מפקדת צוות ברוכב שמיים ונהרגה לאחר קרב הרואי בו הצילה חיים של חיילות רבות. היא נקברה בחלקה הצבאית בבית העלמין במודיעין.

עדן היתה שחיינית תחרותית עד גיל 19, התאמנה מגיל צעיר עד תקופת הצבא במועדון פארק המים רעות, והיתה חלק מנבחרת הנוער של ישראל. היא גדלה במשפחת שחייה נפלאה, כאשר מלבדה גם אחותה נוגה שחיינית, אביה מיכאל שחיין מאסטרס ויחד עם אשתו שרון - שניהם שופטי שחייה.

עדן היתה ילדה מדהימה, חברה טובה, תחרותית, חרוצה במיוחד, בעלת משמעת עצמית גבוהה, עבדה קשה, תמיד כיוונה גבוה, סימנה מטרות ועמדה בהן. היא שילבה בין אימונים ותחרויות בבריכה לבין מים פתוחים וגם כשהתגייסה לצה"ל היתה מגיעה לשחות בחופשות. היא ויתרה על האפשרות להתגייס כספורטאית מצטיינת, ולהמשיך להתמקד בשחייה, והתגייסה לקורס טיס. בסופו של דבר הגיעה עדן ליחידת רוכב שמיים בחיל התותחנים וכשסיימה את מסלול ההכשרה יצאה לקצונה וחזרה ליחידה כדי לפקד על צוות. עדן נפלה במהלך הקרב בבסיס נחל עוז, היא פקדה על צוות רוכב שמיים, ובזמן התקפת המחבלים היא ניהלה באומץ ובתושייה קרב יריות עם המחבלים. בשעה 06:30 נשמעו רעשים חזקים של ירי טילים. עדן, יחד עם צוותה, רצו עם פיג'מות ונשקים למיגונית הצמודה לחדרי מגורי החיילות. במיגונית היו כ-30 חיילות לא חמושות של חיל הגנת הגבולות ושל אוגדת עזה (תצפיתניות, סמב"ציות, חובשות, תקשוב, איסוף ועוד) אותן לא הכירה. עדן לקחה פיקוד על הגנת המיגונית ולקחה חסות על כל החיילות. היא התמקמה בפתח הקרוב לכניסה ומיקמה את 4 הלוחמות שלה בפתח הקרוב לחדרי המגורים. עדן הרגיעה את החיילות והנחתה את הלוחמות לדרוך כדור בקנה וסידרה כיווני ירי להגנה על המיגונית.

ב-07:45 לערך נכנסו מחבלים למיגונית ובחילופי האש נהרגו מחבלים, אך הם זרקו רימונים למיגונית ועדן נשארה לנהל מולם קרב ובכך איפשרה ל-11 בנות (4 לוחמות רוכ"ש ו-7 נוספות) לרוץ מהמיגונית לחדרים שם הן הסתתרו וחיכו כשבע שעות עד לחילוצן בחיים. 

בריאיון לאתר איגוד השחייה עם שני הוריה, שרון ומיכאל, סיפרו השניים על התקופה שעברו מאז נפלה עדן ועל פעילויות ההנצחה הרבות לזכרה. הימים שלנו כעת מאוד עמוסים", מספר מיכאל, "שרון ואני חזרנו לעבוד וההנצחה של עדן זו המשרה השנייה שלנו בשעות הערב. אנחנו כל יום כותבים, מדברים עם אנשים, משתפים פעולה עם יוזמות, מתראיינים, מנציחים את זכרה של עדן כל הזמן".

"עדן נגעה בכל כך הרבה אנשים עם המעשה ההרואי שלה, כשקפצה עם פיג'מה על המפלצות כדי לכוון את האש אליה ובכך להציל את החיילות שהיא לא הכירה בכלל", מספרת שרון.
  אחת מהניצולות באותה מיגונית כתבה למשפחת נימרי על עדן: "לא הכרתי אותה אבל אני חושבת עליה כל הזמן. כשאני מספרת את הסיפור שלי אני תמיד מדברת עליה. אני תמיד אומרת שמה שהיא עשתה זו פשוט הקרבה עצמית הכי גדולה שיכולה להיות. היא הלכה לבד לכיוון של היריות, של הצרחות בערבית. לדעתי היא גם הראשונה שירתה והצליחה להפתיע את המחבלים. אני יודעת ומרגישה שבזכותה אני פה ואין לי מלים לנחם אתכם. על פי מה שקראתי עליה אני רואה שהיא מתה בדיוק כמו שהיא חיה - הכי טובה שיש, כשהיא נותנת 150 אחוז מעצמה".

העיסוק בספורט עוזר לשרון ומיכאל להתמודד עם השכול. "בשבעת החודשים האחרונים עסקנו הרבה בלצאת מהבית ולטייל בטבע, ללכת קילומטרים רבים, לנסות להבין איך אוספים את הכוחות. זו תקופה קשה, צריך ללמוד להתמודד עם שברון הלב".

מיכאל, שחיין מאסטרס ותיק, שב לבריכה: "עבורי השחייה זו הצלה, אחרי חודש חזרתי לשחות ברגשות מעורבים - היה קשה להחליט האם זה מותר או אסור. אבל זה החזיר אותי לקרקע. בתוך המים זו השעה היחידה שאני בלי ווטסאפ ובלי טלפונים וזהו הזמן לשקוע במחשבות. כשאתה שוחה, אתה רק עם עצמך. הייתי רוצה לחזור גם להתחרות, בשאיפה כבר בקיץ באליפות המאסטרס, וארצה להשתתף גם במכבייה הבאה".

בפברואר התקיים ברעות טקס הנצחה לקריאת משעול על שמה של עדן. המשעול ממוקם ליד שדרות עומרים 33 ברעות, שמהווה את הדרך בין בית ילדותה לבריכה בה כל כך אהבה לשחות. הטקס התקיים במעמד בני המשפחה, והחברים, ראש העיר, חברי מועצה ותושבים רבים שבאו לחלוק כבוד ."את אולי לא תלכי שם יותר, אבל לפחות תהיי במחשבות של כל מי שיצעד שם", אמרו בני משפחתה בטקס.
 
"אני הולך ברגל לבריכה דרך המשעול שלה ושוחה בבריכה בה שחתה", מספר מיכאל, "ויש עוד חברים שהולכים בקביעות דרך המשעול כדי לשחות".

בנוסף למשעול הונצחה עדן בפעילויות רבות בחודשים האחרונים. בדצמבר קיים איגוד השחייה טקס מיוחד לזכרה לפני פתיחת תחרות "ההזדמנות האחרונה" שהתקיימה בבריכה הלאומית במכון וינגייט. בטקס נשאו דברים מנכ"ל איגוד השחייה מיקי גפן, אחותה של עדן הדר נימרי וכרמל לויתן שהיה מאמנה כשבע שנים.
לצפיה בטקס לזכרה של עדן

לכבוד יום ההולדת של עדן, שחל ב-23 בנובמבר, התקיים בבריכה בפארק המים רעות משחה מיוחד עם כ-100 שחיינים (שחיינים פעילים, ותיקים, חברי קבוצת המאסטרס, משפחה וחברים). עדן היתה אמורה לחגוג יום הולדת 23, והאימון, בהובלת נצר שומר-שלום (מאמנה של עדן מגיל 11 עד 14), הוקדש לזכרה עם משחה של 100 כפול 23.

לקראת יום הזיכרון הכינה חברת "סייף סקול", סרט בן 12 דקות ומערך שיעור למורים ומורות ליום הזיכרון. הסרט, בו התראיינו שרון, מיכאל, האחיות והחבר של עדן מתאר את מעשה גבורתה ועוסק במנהיגות, ומתאים לכיתה ה' ומעלה.
קבוצת כושר קרבי של "מלכת הארץ", שמנהלת אותה אורית שימה, רצה לזכרה של עדן במרוץ מודיעין לפני כחודש. לקבוצה, שמורכבת מבנות מכיתה י' שרוצות להצטרף ליחידות קרביות, קראו "צוות נימרי". גם טריאתלון ילדים במודיעין בחודש שעבר הוקדש לזכרה.

"פונים אלינו הרבה אנשים וארגונים מכיוון שעדן היתה לוחמת, ואין כל כך הרבה לוחמות, ובנוסף היא גם עשתה מעשה הרואי והצילה הרבה חיילות", מספרת שרון.
ירדן טרני, שחיינית בת 14 מנתניה, עשתה עם חברותיה (אביב, אמילי ויעל) פרויקט בבית ספר על מצוינות של נשים, במסגרתו הקימו אתר לזכרה ועלו לגמר תחרות של חברת WIX של תוכנית הנקראת "סודקות את תקרת הזכוכית". "ירדן שמעה על עדן עוד לפני שנהרגה וכבר אז סיפרה שעדן היוותה השראה עבורה", מספר מיכאל.

אולפנת בני עקיבא צפירה הקדישה יום הוקרה, "זיכרון ושיר", בו שכבה י' למדה והנציחה מספר נופלים עליהם נכתב גם שיר. במסגרת זו אחות של רכזת הספרות כתבה שיר על עדן, תלמידות אחרות עיצבו בכיתה "חדר זיכרון" מרגש לזיכרה עם תחנות בחייה, תחביביה ועוד. הן העבירו בעצמן לחברות השכבה שיעור בו סיפרו על עדן ואף ניתחו ספרותית את השיר שנכתב עליה. "כלל ביטוח ופיננסים" העניקה מלגת לימודים לנשים על שם עדן בטקס של "אחוות לוחמות". ביום השואה התקיים ערב בבית העדות שעסק בגבורת נשים בתקופת השואה ויושב הראש, צחי גנור, הזכיר את גבורתה של עדן בטקס.

שבוע הזיכרון הנוכחי הוא עמוס במיוחד עבור משפחת נימרי שמשתתפת במספר אירועים. בטקס בערב יום הזיכרון, בשיח לוחמים עם הכתב והפרשן הצבאי אמיר בר שלום, ובטקס ביום הזיכרון ב-11:00 בבית הקברות. לאחר הטקס, ביום שני, בין 12:30 ל-16:00 יהיה בית פתוח בביתם (שמעון 1 מודיעין) והמשפחה תודה לכל מי שיגיע לפגוש אותה ולספר על עדן.

יהיה זכרה ברוך!