איגוד השחייה בישראל
חיפוש
יוטיוב איגוד השחייה אינסטגרם איגוד השחייה איגוד השחייה פייסבוק דלג לתוכן העמוד(מקש קיצור 1) דלג לתפריט תחתון(מקש קיצור 2) דלג לצור קשר(מקש קיצור 3) דלג לנגישות באתר (מקש קיצור 4)
איגוד השחיה
תפריט
ראשי  |  חדשות  |  תובנות של שחיינית מפולין / טור אישי ליום השואה

תובנות של שחיינית מפולין / טור אישי ליום השואה

תאריך: 20/04/2020
תובנות של שחיינית מפולין / טור אישי ליום השואה
המאמנת והשחיינית דר רז מספרת על החוויה האישית שלה מהמסע לפולין, מה היא לקחה משם ואיך זה קשור לווירוס הקורונה

חוויות מהמסע לפולין הן זיכרונות השואה המוחשיים ביותר של רבים מאזרחי ישראל שנסעו לפולין במסגרת בית הספר, תנועות הנוער, הצבא או אפילו באופן עצמאי. כשהייתי בת 17 וחצי, שחיינית צעירה במכבי קריית אונו, גם אני טסתי למסע לפולין לסיור בין כותלי זוועות, יערות מוות וצלקות החרוטות על מצבות, על קירות ועל ליבם של יהודים כה רבים, שבטעות נקראים ניצולי שואה. הרי מהמאורעות הקשים שעברו לא ניתן להינצל, לכל היותר - לשרוד.
 
ההצלה הגיעה בשלב מאוחר יותר. השורדים שהצליחו לבנות חיים לאחר התופת, להקים משפחה חדשה אחרי האבידה, לרקום חברויות אחרי הבגידה ולהשקות שוב את נהר האמונה לאחר שיבש, אלו מעוררי תהיות ופליאה. המחשבות על תעצומות הנפש העמוקות של אותם שורדים-ניצולים צפות שוב ושוב, כמעט בכל תחנה במסע. מול אנדרטת גטו ורשה, עולה שאלת האומץ ומהיכן הוא נשאב? בין הררי המשקפיים, הנעליים והמזוודות שבאושוויץ לא נתפסת כמות הסיפורים שכלל לא נכתבו ומכאן, כיצד בכלל ניתן להתחיל לכתוב?
 
למרגלות הר האפר במיידנק, הרוח שורקת תהייה כלא מבינה איך מוצאים את הכוח להמשיך אחרי האימה. ביער הילדים, נשמעת זעקתם הדוממת של הצעירים שעמדו מעל אותם בורות ההריגה ומנקרת השאלה איך קרני השמש מסוגלות להגיח מבעד לעצים הצפופים כאילו קוראות להגשמת החלומות והתקוות שנקברו עם הילדים? על אדמת טרבלינקה הלחה שספגה לתוכה כל כך הרבה דם, לצד אנדרטת פסי הרכבת, עולה המחשבה שהייתה זו דרכם האחרונה של כה רבים, אך גם של מעטים שישרטטו מפות דרכים חדשות לזכר אלו שלא יוכלו לצעוד בהן.

 
שאלת הכוח הנפשי העצום עולה לא רק בענייני המרידות וההתקוממויות, המלחמה והמאבק, ההישרדות והבנייה מחדש, אלא גם בגבורה היומיומית. השאלות עולות לשמע עדויות על ילדה קטנה שחמקה מדי ערב מהגטו בניסיון להשיג מעט אוכל עבור אחותה; על נער שוויתר על השמיכה שלו בלילות קפואים ומושלגים כדי לכסות את שכנו לדרגש; על אדם בתת משקל קיצוני וחבול בכל גופו שהתנדב לסחוב את כלי העבודה של שותפו במחנה; על רב שחיתן זוג אוהבים בעודם צועדים אל תאי הגזים. כל אלו ועוד רבים, סיפורים כמעט יום-יומיים מאחת התקופות הקשות ביותר שחוותה האנושות, מגלים וחושפים את מהות האנושיות. כולנו היינו רוצים להאמין שזה מה שהיינו עושים, שגם אנחנו נקריב מעצמנו בשביל מישהו אחר, בשביל משהו אחר, בשביל מטרה שהיא גדולה יותר מאיתנו, כדי לתת קצת מעצמנו לדבר ראוי יותר. במציאות היום יומית שלנו, יש לנו גם הזדמנות להוכיח את זה לעצמנו. מדי יום מזומנות לנו המון הזדמנויות גבורה, כמה מהן אנו מנצלים? 
 
זמנים כמו אלו שאנו חווים כיום, ימים בהם בלית ברירה שגרת החיים משתנה, הם הזדמנות אדירה להיזכר ולגלות מחדש את הכוח שבאחדות. כמובן שלא ניתן להשוות בין הזמנים הנוראים ההם לחיים היום בצל וירוס הקורונה, אך בהחלט ניתן לקבל השראה וגם קצת פרופורציות שיסייעו לנו לצאת מחוזקים מהסיטואציה המאתגרת. גם בזמנים אלו אנו נתקלים בגיבורים יומיומיים. זוהי בעלת הדירה שמוותרת לדייריה על דמי השכירות לחודשים הקרובים, זה הצעיר שעורך קניות לשכנתו הקשישה, אלו צוותי הרפואה אשר מטפלים באנושיות וברגישות בחולים.
 
בנוסף, אי אפשר להתעלם מהעובדה שבעקבות משבר הקורונה גם עולם הספורט וענף השחיה בפרט טולטלו, בריכות הושבתו, תחרויות נדחו ובוטלו (חוויתי זאת על בשרי עם ביטול אליפות המכללות האמריקנית ושליחת השחייניות שלי הביתה רגע אחרי תחילת התחרות), אימונים הופסקו ורובנו מצאנו את עצמנו מסגלים לעצמנו שגרה חדשה. רבים יגידו ששחייה הוא ספורט אינדיבידואלי, הרי בתחרות מנצח מי שנוגע ראשון בקיר, השחיין או השחיינית המהירים ביותר. אך כמו שכל שחיין ומאמן יודעים - תפקיד הקבוצה הוא כל כך משמעותי. כוחה של נבחרת נובע מהתמיכה של חברי הקבוצה זה בזה, מההבנה שהמאמץ האישי יתרום לקבוצה ולהפך. מעבר לכך, הספורט ומסגרת השחיה מקנים כוח עצום לפעול במעגלים רחבים יותר. יש חשיבות רבה לאחדות הקבוצה וניתן לנתב את הכוח שלה למעורבות חברתית באמצעות העלאת מודעות לנושא מסוים, עריכת פעילויות המעודדות שילוב של אוכלוסיות שונות ועוד.
 
בשנים האחרונות ניתן לראות פעילויות מבורכות של אגודות שחיה בארץ למען הקהילה, דוגמת מכבי קריית אונו שערכה פעילות משותפת בבריכה עם בית אקשטיין (בי"ס לתלמידים שאובחנו על הרצף האוטיסטי) או שחייני הפועל ירושלים שהכינו משלוחי מנות לילדי פנימית "בית הילד". גם שחייני נבחרת ישראל התארחו בחודש פברואר האחרון בבריכת השחיה בקצרין וערכו אימון פתוח במטרה לחשוף שחיינים צעירים לשחיה הישגית, בכך עוררו השראה והעלו את המודעות לענף. אין ספק שיש בידנו יכולת השפעה של קבוצה שיכולה לתרום לקהילה ולהפוך את העולם שלנו למקום טוב יותר.
 
כל מחווה קטנה כגדולה, ממלאת בתחושת "יחד", משקה בכוח להתמודדות עם צער וכאב קשים מנשוא ומאפשרת גדילה וצמיחה גם מתוך אדמה חרוכה. כמעט בכל רגע ביום יש לנו את הכוח לעזור, לתמוך ולעודד. לא נדרש הרבה, רק רגע קטן של תשומת לב, בחירה באופטימיות ואמונה בטוב לב. כל ניצול לטובה של הזדמנות לגבורה רוקם עוד פיסה במפת האחדות שנותנת לנו כוח, לכל אחד מאיתנו, ולכולנו ביחד.
 
הכותבת הייתה שחיינית מובילה בהפועל גבעתיים ומכבי קריית אונו וייצגה את ישראל במכביה. בשנים האחרונות שהתה בארה"ב כשחיינית אוניברסיטת פלורידה-טק וכמאמנת (GA) באוניברסיטת סו פולס בארה"ב.
 

צרו קשר


דוא"ל einat@isr.org.il
טלפון 09-8851970
פקס 09-8857969
כתובת בניין ההנהלה, מכון-וינגייט, נתניה 4290200